"ערב יורד ובבית הרעש נעים 
הילדים צוחקים בסלון 
הבית הפוך ואת אומרת 
זה לא בלגן - זה חיים "

 (אברהם טל)

​

אין כמו בבית - עבורי זו לא סתם קלישאה.

רוב האנשים, וילדים בעיקר, מרגישים הכי נוח במקום המוכר והטבעי להם.

כיום רובנו מצטלמים בעיקר באירועים (על מגנטים שדוהים עם הזמן), עושים סלפי באיזה טיול, וכמעט לא עוצרים רגע כדי לתעד את השגרה המבורכת.

כשאני הייתי ילדה היה מקובל לצלם מידי פעם גם בבית.

ולכן אני יכולה להראות לילדים שלי איך היה נראה החדר שלי, עם איזו בובה אהבתי לשחק כשהייתי בת 4, איך נראה הסלון שלנו ועוד.

​

לדור של הילדים שלנו אין כמעט תיעוד כזה.

אני מזמינה אתכם לעצור רגע ולחשוב כמה נחמד יהיה לפתוח אלבום כזה בעוד 15 שנים. כשהילדים יהיו כבר גדולים ואולי בעלי ילדים משל עצמם.... ולהתמוגג על הנוסטלגיה.

​

​בדרך כלל בשלב הזה עולה המחשבה, "אבל הבית שלי מבולגן", "זה לא יצטלם טוב..." ועוד שדים כאלה ואחרים.

מפנה אתכם בחזרה למילים של אברהם טל, זה מה שקסום בעיני בסוג הצילום הזה.
השגרה הכל כך מבורכת לא זוכה לכבוד המגיע לה.

​

ובדיוק בשביל זה אני כאן.

הקפה עליכם, כל השאר עליי :-)